איך מסכמים שנתיים של מסע? לאחרונה סיימתי שנתיים של לימודי קורס מורים ליוגה ב"יוגה מאלה". אלה היו השנתיים הכי משמעותיות שלי מבחינת התפתחות בשנות הבגרות. הכרתי אנשים עם נשמות מדהימות, שהפכו עם הזמן להיות ה"סנגהה" שלי (קהילת חברים הצועדים יחד בדרך ההתפתחות הרוחנית).
וכך התכנסנו חבורה של זרים שגורלותיהם נועדו להצטלב, במרחב מיוחד במינו עם המורים הכי מדהימים שאפשר לבקש. בחשש רב ולב פועם בחוזקה התחלנו לצעוד בדרך…
ידענו עליות ומורדות, רגעי שמחה וצחוק וגם לא מעט רגעים של בכי והתפרקות. ולא משנה מה פגשנו במסע שלנו, הבאנו אותו איתנו לשיעור, בידיעה ובביטחון מלא שאין טוב ורע ולכל תחושה וחוויה יש מקום ויש תכלית.
עברנו יחד שעות של תרגול ומדיטציה, חקרנו בפילוסופיה והתעמקנו באנטומיה, גילינו כמה עוד יש ללמוד ופתחנו את התיאבון בסקרנות כמו ילדים. אכלנו ארוחות טבעוניות משותפות (על טהרת הבריאות) ולמדנו איך לטפל בגוף שלנו גם כשהוא לא במיטבו.
ובעיקר בעיקר קילפנו מעלינו שכבות על גבי שכבות של הגנות, נטשנו אמונות מגבילות ובחרנו אמונות חדשות ומעצימות. נכנסנו זרים ומרקעים כל כך שונים, וככל שנפתחנו והתקרבנו גילינו כמה שאנחנו בעצם דומים ומתמודדים כל אחד בדרכו עם אותם אתגרי חיים. מבחינתי מסע החקירה רק התחיל ויש עוד עולם שלם ומופלא לגלות.
משתפת בהתרגשות ענקית את הסרטון מטקס הסיום – השיר "אור גדול" בסוף הסירטון הוא בביצוע שלי!
בתור ילדה ונערה לא הפסקתי לשיר, אך עם הכניסה לעולם המבוגרים התרחקתי מהטבע האמתי שלי וגם מהשירה.
היום במסגרת המסע בחזרה הביתה אל הלב, אני מעזה להשמיע את קולי בעולם ורוצה לעודד גם אתכם לפתוח את הלב ולתת לאור שלכם לפרוץ החוצה.
|